אין איש בסידר קריק, טקסס, שלא יודע שג'ק מק'נייט הוא שחצן יהיר.
זאת אומרת, אני מבינה את זה: הוא שזוף וחטוב, שיערו שחור כמו זפת שנצרבה באש הגיהנום. אה, והאישיות שלו? בוערת באותה הלהבה.
כשהופעתי על סף דלת חוות בלו סטון, מובסת ולובשת עליי את זוג התחתונים האחרון שנשאר לי, קיוויתי למושיע שלי, אבל במקומו, מצאתי אותו.
הדעה שלי על ג'ק נצרבה בעקבות מפגש ראשון מהגיהנום. אבל הדעה שלו עליי, רעה אף יותר, גובשה עוד לפני שפגש אותי.
הוא שמע שאני נסיכה מפונקת שמגיעה לנצל את 'טוב ליבו'. בשבילו, אני יותר בעיה מפתרון.
ההתנצחות שלנו, כשאנחנו לוחצים על הכפתורים זה של זו, חדרה לי מתחת לעור. אני יודעת שהיהירות שלו אמורה להיות הסיבה העיקרית לדחייה שלי ממנו.
הבעיה היא, ששדים ידועים ביכולת הפיתוי שלהם.
זה בהחלט יכול להיות שזה החום של טקסס שממיס לי את המח, אבל אין מצב שאשרוד את הקיץ בלי להשתיק אותו בנשיקה ולהיאבק איתו עד שהג'ינס שלו יתנדפו לו מהרגליים.
מי יודע... אולי להיות במיטה עם השד הזה זו הישועה שחיפשתי כל הזמן.